<h1>סמ"ג עשין סימן ר"ט</h1>
<h2>דף ב.</h2>
מצות עשה לעשות כל מעשה יום הכיפורים על הסדר כמו שכתוב בפרשת אחרי (רמב"ם הקדמת הלכות עבודת יום הכיפורים). ונבאר מתחלת הענין כמו ששנינו במסכת יומא ששבעת ימים קודם יום הכיפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פרהדרין, שלא היתה קדושה (ע"פ רש"י ו' א' ד"ה מביתו) ואותה פרישה נדרשת שם (ג' ב') על פי הקבלה, ומפרישין אותו מאשתו כל שבעת [ה]ימים ומפרש בגמרא (ו' א') שמא תמצא נדה בשעת ביאה ונמצא טמא שבעת ימים ואינו יכול לעבוד, ומתקינין לו כ"ג אחר שאם יארע בזה פסול שיעבוד אחר תחתיו (ע"פ רמב"ם עבודת יוהכ"פ פ"א ה"ג) ואע"פ שלא הופרש (ה' א'). ופסקינן (י"ג א') הלכה כר' יוסי שאומר אחר יום הכיפורים ראשון חוזר לעבודתו ושני אינו ראוי לא לכ"ג ולא לכהן הדיוט משום מעלין בקדש ולא מורידין. בגמרא (ח' א') תניא שמזין על כהן גדול בשלישי להפרשתו ובשביעי שהוא ערב יום הכיפורים שמא נטמא במת ומסקינן שם שאם חל יום השבת בשלישי או בשביעי שלו דוחין את ההזאה (ע"פ רמב"ם שם ה"ד).
<h2>דף יח.</h2>
כל שבעת הימים מרגילין אותו בעבודות והוא זורק את הדם ומקטיר את הקטרת ומטיב את הנרות ומקטיר את איברי התמיד על המזבח (רמב"ם עבודת יוהכ"פ פ"א ה"ה), ושאר כל ימות השנה אם רצה כ"ג להקריב מקריב שכ"ג מקריב בראש ונוטל חלק שיבחר בראש (יומא י"ד א'). מוסרין לו זקנים מזקני בית דין וקוראין לפניו בסדר היום ואומרים לו אישי כ"ג קרא אתה בפיך שמא שכחת או שמא לא למדת, ערב יום הכיפורים בשחרית מעמידין אותו בשער המזרח ומעבירין לפניו פרים ואילים וכבשים כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה, כל שבעת הימים לא היו מונעין ממנו מאכל ומשתה, ערב יום הכיפורים עם חשיכה לא היו מניחין אותו לאכול הרבה שרוב מאכל מביא לידי שינה ואמרינן בגמרא שאין מאכילין אותו דברים המרגילין לקרי כגון ביצים וחלב וכיוצא בהן. מסרוהו זקני בית דין לזקני כהונה הוליכוהו לעליית בית אבטינס השביעוהו ונפטרין והולכין להם וכן אומרים לו אישי כהן גדול אנו שלוחי בית דין ואתה שלוחנו ושליח בית דין משביעין אנו עליך במי ששיכן שמו בבית הזה שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך (י"ח ב') ומפרש בגמרא (י"ט ב') שבועה זו למה שלא יתקן מבחוץ ויכניס מבפנים כדרך שהצדוקין עושין שהיו אומרים קטרת של יום הכיפורים מניחין אותה על גבי האש בהיכל חוץ לפרוכת וכשיעלה עשנה מכניס אותה לפנים בקדשי הקדשים מן המקרא הזה שכתוב כי בענן אראה על הכפרת ואומרים שהוא ענן הקטרת כענין שאמרנו אבל הקבלה בתורה שבעל פה שאין נותן הקטרת אלא בקדש הקדשים לפני הארון שנ' ונתן [את] הקטרת על האש לפני ה' (ע"פ רמב"ם שם ה"ז) וזהו שכתוב כי בענן וגו' מלמד שנותנין בו עשב שמעלה עשן זקוף כמקל עד שמגיע לשמי קורה ואח"כ מתפשט משם עד שיתמר הבית עשן (נ"ג א'). ומעשה בצדוקי אחד שתיקן מבחוץ והכניס מבפנים ונשמע כמין קול בעזרה שבא מלאך וחבטו על פניו ונכנסו אחיו הכהנים ומצאו מכת רגל עגל בין כתיפיו שנ' ורגליהם רגל ישרה וגו' (י"ט ב'). והשבועה מפרש בגמרא (שם) שכך היו אומרים לו משביעין אנו עליך על דעת המקום ועל דעתנו ועל דעת ב"ד, והוא פורש ובוכה שחשדוהו [שהוא] צדוקי והם פורשין ובוכין דאמר ריש לקיש החושד בכשרים לוקה בגופו.
<h2>דף יח:</h2>
כל ליל יום הכיפורים כהן גדול יושב ודורש ואם אינו תלמיד חכם דורשין לפניו (ע"פ רמב"ם עבודת יוהכ"פ פ"א ה"ח ע"ש) [ו]אם רגיל לקרות קורא ואם לאו קורין לפניו במה קורין לפניו באיוב בעזרא בדברי הימים זכריה בן קבוטל אומר הרבה פעמים קראתי לפניו בדניאל, בקש להתנמנם פרחי כהונה מכין לפניו באצבע צרדה ואומרים לו אישי כ"ג עמוד והפג אחת להצטנן על הרצפה ומעסיקין אותו עד שמגיע זמן השחיטה (י"ט ב').
<h2>דף כ.</h2>
שנינו שם (כ' א') שתרומת הדשן היתה ביום הכיפורים מחצות לילה ואחר כך עושין סידור המערכה ודישון מזבח כדרך שעושין בכל יום כמו שביארנו במצות התמיד (עשה קצ"א—קצ"ב דף רי"ח בד"ו) עד שיגיע[ו] לשחיטת התמיד (ע"פ רמב"ם עבודת יוהכ"פ פ"ד רה"א). אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן שחיטה אם הגיע הרואה אומר ברק ברקאי מתיא בן שמואל אומר האיר כל פני המזרח וזה שלמטה אומר לו עד שהוא בחברון כלומר אם הוא יום גדול כל כך שאתה יכול לראות חברון משם והרואה אומר הן ומפרש בירושלמי שכדי להזכיר זכות ישני חברון אומר כן, אחר כך הורידוהו לבית הטבילה (יומא כ"ח א'—ב' ורש"י), ואין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שיטבול, וחמש טבילות טובל בו ביום וכולן בקדש על גג בית הפרוה חוץ מזו בלבד (ל' א') ות"ר בגמרא (ל"א א') חמש טבילות ועשרה קידושין כ"ג טובל ומקדש בו ביום וכולן בקדש על בית הפרוה חוץ מן הראשונה שהיתה בחול על גב שער המים ובצד לשכתו היתה. ואותן המים נמשכין מעין עיטם הוא מעין מי נפתוח האמור בספר יהושע (ט"ו ט') כך נראה לרבינו שלמה (שם ד"ה עין) שמשם הגבול משפע למזרח ולמערב והוא הגבוה שבכל ארץ ישראל, כי גם מקרקע העזרה היה גבוה עשרים ושלש אמות כמו שמוכיח שם. פרשו סדין של בוץ בינו לבין העם כדי שיכיר שעבודת היום בבגדי בוץ, ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש וקדש ידיו ורגליו מקיתון זהב, הביאו לו את התמיד קרצו, כלומר שחטו ברוב שנים (ל"ב ב') ומירק אחר שחיטה על ידו וקבל הדם וזרקו ואחר כך נכנס להיכל ומטיב חמש נרות ומקטיר קטרת של שחר ומטיב שתי נרות ומקטיר איברי תמיד והמנחה והחביתין והנסכים כמנהג של כל יום, ואחר התמיד מקריב את הפר ושבעה כבשים של מוסף היום (ע"פ רמב"ם שם) כרבי עקיבא דתוספתא (יומא פ"ג הי"ד) שנ' מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה ואח"כ עבודת היום ואח"כ שעיר הנעשה בחוץ שנאמר שעיר חטאת אחד מלבד חטאת הכיפורים ואח"כ אילו ואיל העם ואימורי חטאת ואחר כך תמיד של בין הערבים עד כאן דברי רבי עקיבא בפרק בא לו (יומא ע' א').
<h2>דף לא:</h2>
והא לך פירוש העבודה. בזאת יבא וגו' ואף זו לא בכל עת כי אם ביום הכיפורים כמו שמפורש בסוף הפרשה בעשור לחדש, כתנת בד קדש וגו' מגיד (ר"ה כ"ו א') שאינו משמש בפנים בשמנה בגדים שהוא משמש בהן בחוץ שיש בהן זהב לפי שאין קטיגור נעשה סניגור אלא בארבעה בגדים ככהן הדיוט וכולן של בוץ (פירוש רש"י לפרק ט"ז פסוק ג'—ד') ולאחר שעשה עבודת תמיד של שחר עם מקצת המוספים שהם פר העולה ושבעת כבשים בבגדי זהב קידש ידיו ורגליו ופשט בגדי הזהב וטבל ולבש בגדי לבן וקידש עוד ידיו ורגליו (ע"פ רמב"ם עבודת יוהכ"פ פ"ד ה"א) כן אמרו רבנן דר' מאיר קידש פשט טבל לבש קידש וכן בכל חליפותיו עושה כסדר הזה. ותניא ופשט בגדי הבד אשר לבש שאין ת"ל אשר לבש כלום אדם פושט אלא מה שלובש אלא מקיש פשיטה שתטען קידוש כמו הלבישה בעוד שהוא לבוש. את פר החטאת אשר לו הוא האמור למעלה ולמדך כאן שמשלו הוא בא ולא משל ציבור, וכפר בעדו ובעד ביתו מתודה על עונותיו ועונ[ו]ת ביתו (רש"י לפרק ט"ז פסוק ו') ואחר כך אומר והקריב וכפר ושחט ואי אפשר לומר כפרת הדם קודם שחיטה אלא כפרת דברים היא (יומא ל"ו ב').
מכאן ואילך סדר עבודת היום שכתוב בפרשת אחרי (ויקרא פרק ט"ז) בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה, כתונת בד קדש ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו ובאבנט בד יחגור ובמצנפת בד יצנוף בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם, ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת ואיל אחד לעולה, והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו, ולקח את שני השעירים והעמיד אותם לפני ה' פתח אהל מועד, ונתן אהרן על שני השעירים גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל, והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת, והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד חי לפני ה' לכפר עליו לשלח אותו לעזאזל המדברה, והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו ושחט את פר החטאת אשר לו, ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה' ומלא חפניו קטרת סמים דקה והביא מבית לפרכת, ונתן את הקטרת על האש לפני ה' וכסה ענן הקטרת את הכפורת אשר על העדות ולא ימות, ולקח מדם הפר והזה באצבעו על פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת יזה שבע פעמים מן הדם באצבעו, ושחט את שעיר החטאת אשר לעם והביא את דמו אל מבית לפרכת ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר והזה אותו על הכפרת ולפני (הפרכת) [הכפרת], וכפר על הקדש מטומאת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם וכן יעשה לאהל מועד השוכן אתם בתוך טמאתם, וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל, ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכפר עליו ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח סביב, והזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים וטהרו וקדשו מטמאת בני ישראל, וכלה מכפר את הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח והקריב את השעיר החי, וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם ונתן אותם על ראש השעיר ושלח ביד איש עתי המדברה, ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזירה ושלח את השעיר במדבר, ובא אהרן אל אוהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבאו אל הקדש והניחם שם, ורחץ (במים) את בשרו [במים] במקום קדוש ולבש את בגדיו ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם וכפר בעדו ובעד העם, [ו]את חלב החטאת יקטיר המזבחה, והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו ורחץ [את] בשרו במים ואחרי כן יבוא אל המחנה, ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את דמם לכפר בקדש יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו באש את עורתם ואת בשרם ואת פרשם, והשורף אותם יכבס בגדיו (במים) ורחץ את בשרו במים ואחרי כן יבא אל המחנה, והיתה לכם לחוקת עולם בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו האזרח והגר הגר בתוככם, כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, שבת שבתון היא לכם ועניתם את נפשותיכם חקת עולם, וכפר הכהן אשר ימשח אתו ואשר ימלא את ידו לכהן תחת אביו ולבש את בגדי הבד בגדי הקדש, וכפר את מקדש הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח יכפר ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר, והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה. כל עבודת יום הכיפורים אינה כשרה אלא בכהן גדול (יומא ל"ב ב'), ולפי שנאמרה כל הפרשה באהרן הוצרך לומר וכפר הכהן אשר ימשח אותו ללמד שכהן גדול הבא אחריו שיעשה כמותו, ואין לי אלא משוח בשמן המשחה מרובה בגדים כגון משנגנז שמן המשחה מניין ת"ל ואשר ימלא את ידו וגו' (פירוש רש"י לפרק ט"ז פסוק ל"ב). וכפר את מקדש הקדש זה לפני ולפנים פירש רבינו יצחק אלו מתנות בין הבדים, ואת אהל מועד אלו מתנות הפרוכת, ואת המזבח אלו מתנות המזבח (מנחות צ"ב א' ותד"ה וכפר).
<h2>דף לב.</h2>
ת"ר בפרק אמר להם הממונה שכל הפרשה נאמרה על הסדר חוץ מפסוק זה שאין דינו להכתב עד אחר והשורף אותה יכבס וגומר, ואחרי כן יבא אל המחנה ובא אהרן וגומר, ואמר רב חסדא שם גמירי חמש טבילות ועשרה קדושין ומסמיכן שם אמקראות ואם כסדר הכתוב לא משכחת להו אלא שלש טבילות וששה קידושין.
<h2>דף לה:</h2>
שנינו בפרק אמר להם הממונה שפרו היה עומד בין [ה]אולם ולמזבח, פירוש (ע"פ ל"ז א') בצפון כנגד אויר שבין אולם ולמזבח, ראשו לדרום ופניו למערב והכהן עומד במזרח ופניו למערב וסמך שתי ידיו עליו בין [שתי] קרניו ומתודה וכך היה אומר אנא השם חטאתי עויתי ופשעתי לפניך אני וביתי אנא השם כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך אני וביתי ככתוב בתורת משה עבדך כי ביום הזה יכפר וגו' עד לפני ה' והם עונים אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
<h2>דף לו:</h2>
ת"ר בפרק אמר להם הממונה עונות אלו הזדונות וכן הוא אומר (במדבר ט"ו ל"א) הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה ופשעים אלו המרדים וכן הוא אומר (מלכים ב', ג' ז') מלך מואב פשע בי חטאים אלו השגגות וכן הוא אומר (ויקרא ד' ב') (ו)נפש כי תחטא בשגגה לפיכך מתודה חטאו עוו ופשעו תחילה על השגגות ואחר כך על הזדונות ואחר כך על המרדים וכן בדוד הוא אומר (תהילים ק"ו ו') חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו וכן בשלמה הוא אומר (מלכים א' ח') (חטאתי והעויתי והרשעתי) [חטאנו והעוינו רשענו] וכן בדניאל הוא אומר (דניאל ט' א') חטאנו ו(ה)עוינו והרשענו, ומה שאמר משה (שמות ל"ה ז') נושא עון ופשע וחטאה אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא בשעה שחוטאים ישראל ועושין תשובה עשה להם זדונות כשגגות כך אומרים רבנן דר' מאיר, ופוסק רב אלפס (דף ו' א') כמותם.
<h2>דף לז.</h2>
בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח (יומא ל"ז א'), כלומר נגד האויר שבין מזבח לכותל צפוני, בשער ניקנור כדתניא בת"כ שנאמר והעמיד אותם לפני ה' פתח אהל מועד וכתיב בתריה ונתן על שני השעירים גורלות (תו"י שם ב' ד"ה בא), הסגן מימינו וראש בית אב משמאלו ושם שני השעירים וקלפי היתה שם ובה שני גורלות של אשכרוע בר"וייש בלעז בן גמלא עשאו בבית שני של זהב ומזכירין אותו לשבח (יומא ל"ז א'). שנינו בפרק טרף בקלפי (ל"ט א') טרף בקלפי והעלה לו שני גורלות אחד כתוב עליו לשם ואחד כתוב עליו לעזאזל, אם של שם עלה בימינו הסגן אומר לו אישי כ"ג הגבה את ימינך ואם בשמאלו עלה ראש בית אב אומר לו אישי כ"ג הגבה את שמאלך, נתנם על שני השעירים של ימין בימין ושל שמאל בשמאל ואומר (להם) [לה'] חטאת ובתוספתא (יומא פ"ב ה"ט) מפרש שכהן גדול אומר (להם) [לה'] והסגן אומר חטאת. קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח ומעמידו כנגד בית שילוחו, פירש רבינו שלמה כנגד שער שיוציאוהו בו, ולנשחט כנגד בית שחיטתו, בא לו אצל פרו שנייה וסמך שתי ידיו ומתודה וכך היה אומר אנא השם חטאתי עויתי ופשעתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך אנא השם כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך ככתוב כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' וגו' (יומא מ"א ב'). זה שאמרה תורה בוידוי זה השני ובעד ביתו הם אחיו הכהנים שמתכפרים בו מטומאת מקדש וקדשיו כמו שנ' וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל וכולן קרויין ביתו שנ' בית אהרן ברכו וגומר (רש"י לפרק ט"ז פסוק י"א). ואחר כך שוחט את הפר וקבל את דמו במזרק נתנו למי שממרס בו ומנדנדו על הרובד הרביעי שבהיכל כדי שלא יקרוש (ע"פ לשון הרמב"ם עבודת יוהכ"פ פ"ד ה"א) כלומר אחר שיצא מן ההיכל מונה שלש שורות של רצפה ובשורה הרביעית מניחו והיא קרוייה רובד הרביעי אבל בהיכל לא היה רשאי להיות בשעת הקטרה (יומא מ"ג ב' ורש"י ד"ה תני).
<h2>דף לט:</h2>
עשרה פעמים היה מזכיר שם המפורש ככתבו ביום הכפורים, בכל וידוי ג"פ הרי תשעה והעשירי כשאומר על גורל השעיר לה' חטאת, בראשונה היה מגביה את קולו בשם כיון שרבו פריצים חזרו לומר אותו בקול נמוך ומבליעו בנעימות אחיו הכהנים (ע"פ רמב"ם עבודת יוהכ"פ פ"ב ה"ו ע"ש). כל הכהנים והעם שהיו עומדין בעזרה כשהיו שומעין את השם המפורש יוצא מפי כהן גדול בקדושה ובטהרה היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גודל לא-להינו, והפייט יסד כי בשלשת הוידויים היה מתכוון לגמור את השם כנגד המברכים ואומר להם תטהרו (ע"פ רמב"ם שם ה"ז) ואינו בתלמוד ואולי בשום מדרש הוא.
<h2>דף מא:</h2>
בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח (יומא ל"ז א'), כלומר נגד האויר שבין מזבח לכותל צפוני, בשער ניקנור כדתניא בת"כ שנאמר והעמיד אותם לפני ה' פתח אהל מועד וכתיב בתריה ונתן על שני השעירים גורלות (תו"י שם ב' ד"ה בא), הסגן מימינו וראש בית אב משמאלו ושם שני השעירים וקלפי היתה שם ובה שני גורלות של אשכרוע בר"וייש בלעז בן גמלא עשאו בבית שני של זהב ומזכירין אותו לשבח (יומא ל"ז א'). שנינו בפרק טרף בקלפי (ל"ט א') טרף בקלפי והעלה לו שני גורלות אחד כתוב עליו לשם ואחד כתוב עליו לעזאזל, אם של שם עלה בימינו הסגן אומר לו אישי כ"ג הגבה את ימינך ואם בשמאלו עלה ראש בית אב אומר לו אישי כ"ג הגבה את שמאלך, נתנם על שני השעירים של ימין בימין ושל שמאל בשמאל ואומר (להם) [לה'] חטאת ובתוספתא (יומא פ"ב ה"ט) מפרש שכהן גדול אומר (להם) [לה'] והסגן אומר חטאת. קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח ומעמידו כנגד בית שילוחו, פירש רבינו שלמה כנגד שער שיוציאוהו בו, ולנשחט כנגד בית שחיטתו, בא לו אצל פרו שנייה וסמך שתי ידיו ומתודה וכך היה אומר אנא השם חטאתי עויתי ופשעתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך אנא השם כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך ככתוב כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' וגו' (יומא מ"א ב'). זה שאמרה תורה בוידוי זה השני ובעד ביתו הם אחיו הכהנים שמתכפרים בו מטומאת מקדש וקדשיו כמו שנ' וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל וכולן קרויין ביתו שנ' בית אהרן ברכו וגומר (רש"י לפרק ט"ז פסוק י"א). ואחר כך שוחט את הפר וקבל את דמו במזרק נתנו למי שממרס בו ומנדנדו על הרובד הרביעי שבהיכל כדי שלא יקרוש (ע"פ לשון הרמב"ם עבודת יוהכ"פ פ"ד ה"א) כלומר אחר שיצא מן ההיכל מונה שלש שורות של רצפה ובשורה הרביעית מניחו והיא קרוייה רובד הרביעי אבל בהיכל לא היה רשאי להיות בשעת הקטרה (יומא מ"ג ב' ורש"י ד"ה תני).
<h2>דף מד.</h2>
בשעה שהיה כהן גדול מקטיר בקדש הקדשים כל העם פורשין מן ההיכל בלבד כך אמר רבי אלעזר בפרק טרף בקלפי שאין פורשין אף מבין [ה]אולם ולמזבח אלא בשעת הקטרה בהיכל בכל יום ובשעת מתן דמים בהיכל (עפ"י לשון רמב"ם עבודת יוהכ"פ פ"א ה"ב) כדברי ר' יוסי.
<h2>דף מה:</h2>
נטל את המחתה ועלה לראש המזבח ופנה את הגחלים אילך ואילך ונטל מן המאוכלות הפנימיות וירד, שנאמר ולקח מלא המחתה וגומר מעל המזבח מלפני ה' זה מזבח החיצון שמקצתו לפני ה' ואין כולו לפני ה' כן תניא בפרק טרף בקלפי, והניחה על הרובד שבעזרה (מ"ג ב'). בפרק הוציאו לו שנינו (מ"ז א' ובגמרא) הוציאו לו כף ריקן מלשכת הכלים ומחתה גדושה של קטרת דקה מן הדקה מלשכת בית אבטינס וחפן מלא חפניו ונתן לתוך הכף הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו וכך היה מדתה ונותן לתוך הכף. ותניא בפרק הוציאו לו (מ"ח א') מלא חפניו שאמרו לא מחוקות ולא גדושות אלא טפופות. נטל מחתת [ה]אש בימינו וכף הקטרת בשמאלו (מ"ז א') ומהלך בהיכל בין שתי פרכות המבדילות בין הקדש ובין קדש הקדשים וביניהן אמה (נ"א ב'), החיצונה פרופה מן הדרום והפנימית מן הצפון פירוש (רש"י) פרופה פתוחה שנכפלת לצד חוץ ונאחזת בקרס של זהב להיות פתוחה ועומדת, ומהלך ביניהם עד שמגיע לצפון והפך פניו לדרום מהלך לשמאלו וימינו למערב לצד השכינה עד שמגיע לארון, הגיע לארון נותן את המחתה בין שני הבדים, ובבית שני שלא היה שם ארון היה מניח על אבן שתייה גבוה מן הארץ שלש אצבעות, ותניא בגמרא (מ"ט ב') שאוחז שפת הכף בראשי אצבעותיו או בשיניו ומערה הקטרת בגודלו לתוך חפניו עד שמחזירה למלא חפניו כשהיתה וזו היא עבודה קשה שבמקדש, וצובר את הקטרת על גבי הגחלים בידיו לפנים כדי שתהא הקטרת קרובה (לאור) [לארון] תחילה רחוקה מפניו (ע"פ לשון רמב"ם עבודת יוהכ"פ פ"ד סה"א) ותניא (נ"ב ב') מלמדים אותו הוי זהיר שלא תתחיל מפניך שלא תכוה, וממתין שם עד שיתמלא הבית עשן (רמב"ם שם). וכסה ענן הקטרת את הכפורת אשר על העדות ולא ימות הא אם לא עשאה כתיקנה חייב מיתה (פרק ט"ז פסוק י"ג ורש"י).
<h2>דף נג:</h2>
יצא ובא לו כדרך כניסתו, כלומר פניו לקדש ואחוריו להיכל כך היה מהלך מעט מעט אחורנית עד שיצא מן הפרכות, ומתפלל שם בהיכל אחר שיצא תפילה קצרה שלא להבעית את ישראל שלא יאמרו מת בהיכל (ע"פ רמב"ם עבודת יוהכ"פ פ"ד סה"א) ומפרש רב יהודה בגמרא שזו היתה תפילתו יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שאם שנה זו שחונה תהיה גשומה ולא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה ולא יהיו עמך ישראל צריכין לפרנסה זה מזה, ובירושלמי מסיים בה ולא יגביהו שררה זה על זה ע"כ הירושלמי, ואל תכנס לפניך תפילת עוברי דרכים.
נטל דם הפר ממי שהוא ממרס בו ונכנס לבית קדשי הקדשים למקום שנכנס ועמד במקום שעמד והזה ממנו לפני הכפורת אחת למעלה ושבע למטה ולא היה מתכוון להזות לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף, מאי כמצליף מחוי רב יהודה (נ"ד ב') כמנגדנא, תנא (נ"ה א') כשהוא מזה אינו מזה על הכפורת אלא כנגד עוביה של כפורת כשהוא מזה למעלה מצדד ידו למטה וגב כפו למטה כשהוא מזה למטה מצדד ידו למעלה וגב כפו למעלה ופירש בערוך (ערך צ"ד) ששתי מיני הזאות היו נופלין בארץ בין המזה ובין הארון. ומפרש במשנה שכך היה מונה אחת אחת ואחת אחת ושתים אחת ושלש אחת וארבע אחת וחמש אחת ושש אחת ושבע, ולמה היה מונה בעניין זה כדי שלא ישכח וימנה הזאה ראשונה מן הכלל (ע"פ רמב"ם עבודת יוהכ"פ פ"ג ה"ה). יצא והניחו על כן [ה]זהב שהיה בהיכל, הביאו לו את השעיר שחטו וקבל דמו במזרק בעזרה ונכנס לבית קדשי הקדשים למקום שנכנס ועמד במקום שעמד והזה ממנו אחת למעלה ושבע למטה ולא היה מתכוון להזות לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף וכך היה מונה כמו שביארנו. והזה באצבעו אחת במשמע, ולפני הכפרת יזה שבע פעמים הרי אחת למעלה ושבע למטה (רש"י לפרק ט"ז פסוק י"ד). יצא והניחו על כן שני שהיה בהיכל נטל דם הפר והניח דם השעיר והזה ממנו על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ אחת למעלה ושבע למטה ולא היה מתכוון להזות לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף וכך היה מונה כמו שביארנו, נטל דם השעיר והניח דם הפר והזה ממנו על הפרוכת שכנגד הארון [מבחוץ] אחת למעלה ושבע למטה ולא היה מתכוון להזות לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף וכך היה מונה כמו שביארנו, עירה דם הפר לתוך דם השעיר ומחזיר הכל במזרק ריקן שהיה בו דם הפר כדי שיתערבו יפה יפה (ע"פ רמב"ם שם פ"ד ה"ב). ויצא אל המזבח אשר לפני ה' מלמד שיוצא מבין הפרוכת ולמזבח הזהב והולך בין מזבח הזהב והמנורה עד שמגיע למזרחו של מזבח, וכפר עליו על מזבח הזהב, התחיל מחטא ויורד מהיכן הוא מתחיל מתחיל מקרן מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית דרומית מזרחית (נ"ח ב' ועי' רמב"ם שם). ואחר כך חותה הגחלים אילך ואילך עד שמגלה זהבו ומזה מדם התערובת על טהרו של מזבח שבע פעמים בצד הדרום כדברי רבי יוסי (נ"ט א') במקום שישלמו מתנות קרנותיו, ויוצא ושופך שירי הדם על יסוד מערבית של מזבח החיצון (ע"פ רמב"ם שם).
<h2>דף סו.</h2>
שנינו בפרק שני שעירים שאחר כך בא לו אצל שעיר המשתלח וסומך שתי ידיו על ראשו ומתודה וכך היה אומר אנא השם חטאו ועוו ופשעו לפניך עמך בית ישראל אנא השם כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים שחטאו ושעוו ושפשעו לפניך עמך בית ישראל ככתוב בתורת משה עבדך כי ביום הזה יכפר עליהם [וגומר].
מה שהפר מכפר על הכהנים מכפר השעיר על ישראל והוא השעיר אשר עלה עליו הגורל לשם (רש"י לפרק ט"ז פסוק ט"ו). וטהרו וקדשו טהרו לשעבר וקדשו לעתיד לבא (תו"כ לפסוק י"ט) מטומאות בני ישראל בין שוגג בין מזיד בין שנכנס למקדש בטומאה ולא נודע להם בסוף שנאמר לכל חטאתם וחטאת הוא שוגג ומפשעיהם אלו הנכנסים במזיד בטומאה (ע"פ רש"י לפסוק ט"ז).
אחר שהתודה על השעיר מסרו למי שמוליכו, והכל כשרים להוליכו אלא שעשו הכהנים קבע ולא היו מניחין את ישראל להוליכו, וסוכות היו עושין מירושלים עד תחילת המדבר, שהיה שם [ה]סלע [ה]גבוה, ושובת שם איש אחד או אנשים הרבה בכל סוכה וסוכה כדי שיהו מלוין אותו מסוכה לסוכה (רמב"ם עבודת יוהכ"פ פ"ג ה"ז), ויקירי ירושלים היו מלוין אותו עד סוכה ראשונה (ס"ו ב') ואנשי סוכה אחרונה לא היו מלוין אותו עד הצוק הוא הסלע אלא עומדין מרחוק ורואין את מעשיו, ועל כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון והרי מים (ס"ז א'), תנא מעולם לא הוצרך אדם לכך אלא לפי שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו, ומה היה עושה חולק לשון של זהורית שבקרניו חציו היה קושר בסלע וחציו היה קושר בקרניו. ושנינו במסכת שקלים (דף י' ב') שזה הלשון היה בא משירי הלשכה ולשון של מעלה שנקשר בראשו היה בא מתרומת הלשכה, ודוחפו לאחוריו ומתגלגל לאחוריו ויורד ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה איברים איברים, בא ויושב לו תחת סוכה האחרונה עד שתחשך, ומאימתי מטמא בגדים משיצא חוץ לחומת ירושלם רבי שמעון אומר משעת דחייתו לצוק (יומא שם). ורבי יוסי אומר בגמרא (ס"ז ב') משעת שיגיע לצוק, וטעם שלהם מפורש בברייתא בגמרא.
<h2>דף סז:</h2>
תנו רבנן עזאזל קשה שבהרים וכן הוא אומר ואת אילי הארץ לקח ועז לשון קשה. ורבי אברהם אבן עזרא (ויקרא ט"ז ח' ע"ש) פירש לעזאזל כמו גלעד שתי תיבות כאחד לעזאזל לקשה הולך. אחר ששלח את השעיר ביד מוליכו חוזר אצל הפר והשעיר שהזה דמן לפנים וקרען והוציא את אימוריהן ונותנן בכלי להקטירם על גבי המזבח ומחתך שאר בשרן עור על גבי בשר חתיכות גדולות מעורות זו בזו כמין קליעה ואינו מפרק אותן ומשלחן ביד אחרים להוציאם לבית השריפה ומנתחין אותן שם בעורן (ע"פ רמב"ם עבודת יוהכ"פ פ"ג ה"ז ע"ש בכס"מ) ומפרקין אותן ושורפין אותן. מאימתי מטמאין בגדים משיוציאם חוץ לחומת העזרה רבי שמעון אומר משיצית האור ברובן. אמרו לו לכהן גדול הגיע שעיר למדבר ומניין היו יודעין שהגיע שעיר למדבר מקומות גבוהים היו עושים בדרך ומניפין בסודרין מזה לזה ומודיעין שהגיע שעיר למדבר (ס"ח ב').
<h2>דף סח:</h2>
בא לו כ"ג לקרות בתורה בעזרת נשים וקריאה זו אינה עבודה, אם רצה לקרות בבגדי בוץ קורא ואם רצה לקרות באצטלית לבן משלו קורא, חזן הכנסת הוא השמש נוטל ס"ת ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת לסגן והסגן נותנו לכ"ג וכהן גדול עומד ומקבל, וקורא אחרי מות ואך בעשור שבפרשת אמור עד סוף העניין וגולל ס"ת ומניחה בחיקו ואומר יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן שלא להוציא לעז על התורה וקורא ובעשור לחדש בפרשת פנחס עד סוף העניין בעל פה. ומקשה בגמרא (ע' א') למה קורא בעל פה ויגלול ס"ת עד שיגיע לפרשת פנחס ויקרא אמר רב ששת בריה דרב יהושע לפי שאין גוללין ס"ת בציבור מפני כבוד הציבור ומקשה עוד ויביאו ס"ת אחר ויקרא בו ומתרץ אמר רב הונא בריה דרב יהודה מפני פגמו של ספר תורה ראשון לא יקרא איש אחד בשני ספרי תורות, ובירושלמי (דף ל"ז א') מקשה אהא דאין גוללין בציבור והא תני קורא אחרי ואך בעשור שניא היא שהיא סדרו של יום תדע דאמר ריש לקיש בכל (אחד) [אתר] אסור לקרות בעל פה וכאן קורא על פה. פירוש התירו גלילה מועטת מפרשת אחרי לפרשת אמור מפני שהוא סדרו של יום אבל גלילה מרובה לא רצו להתיר והתירו לקרות אותה בעל פה מפני שהוא סדרו של יום ואינו אלא כמגיד עבודת היום. בעת שקורא מברך לפניה ולאחריה כדרך שמברכין בבית הכנסת ומוסיף אחריה שבע ברכות ואלו הן רצה ומודים וסלח לנו אבינו כתיקונן, ומברך על המקדש ברכה בפני עצמה שיהא עניינה שיעמוד בית המקדש ושכינה בתוכו וחותם ב"א ה' שוכן בציון, ומברך על ישראל ברכה בפני עצמה שהיא עניינה שיברך הקב"ה את ישראל ויושיעם ולא יסור מהם מלך וחותם ב"א ה' הבוחר בישראל ואלו שתי ברכות אין נזכר מטבע שלהם בתלמוד אלא בירושלמי (שם) אומר שכך היה העניין וכן מפורשות כולן בירושלמי, ומברך הכהנים ברכה בפני עצמה ויהא עניינה שירצה המקום מעשיהם ועבודתם ויברכם וחותם ב"א ה' מקדש הכהנים (עפ"י רמב"ם עבודת יוהכ"פ פ"ג הי"א ע"ש), ומברך על שאר תפילה ות"ר (ע' א' ורש"י) שאר תפילה, תחינה רינה ובקשה שעמך ישראל צריכין להוושע וחותם בשומע תפילה. הרואה כ"ג כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפין, הרואה פר ושעיר הנשרפין אינו רואה כ"ג כשהוא קורא לא מפני שאינו רשאי אלא שהיתה דרך רחוקה ומלאכת שניהם היתה כאחד (ס"ח ב').
<h2>דף ע.</h2>
אם בבגדי בוץ קרא קדש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש קדש ידיו ורגליו ועשה שעיר הנעשה בחוץ שהוא מכלל קרבנות מוסף היום הוא שכתוב בפרשת פנחס שעיר עזים אחד לחטאת מלבד חטאת הכיפורים כן אומר רבי עקיבא דתוספתא שדבריו תופס עיקר בפרק בא לו, ואחר כך מקריב אילו ואיל העם הם שנאמר בהם ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם ומקטיר האימורים של פר ושעיר הנשרפין ומקריב תמיד של בין הערבים, קדש ידיו ורגליו ופשט בגדי זהב ירד וטבל עלה ונסתפג ולבש בגדי לבן וקידש ידיו ורגליו ונכנס לבית קדשי הקדשים ומוציא את הכף ואת המחתה (ע"פ רמב"ם עבודת יוהכ"פ פ"ד סה"ב) ועל כניסה זו אמר הכתוב ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבאו אל הקדש והניחם שם כי שוב לא ילבשם לא ביוה"כ זה ולא ביוה"כ אחר (יומא י"ב ב').
אחר שקידש ופשט בגדי לבן והניחם טבל ולבש בגדי
זהב וקדש ידיו ורגליו ומקטיר קטרת של בין הערבים
ואחר כך מנחת חביתים ונסך ואחר כך מדליק את הנרות ונושא את כפיו. ומה ששנינו בפרק בא לו נכנס להקטיר קטרת ולהדליק נרות לאו דווקא כאשר ביארנו במצות התמיד (עשה קצ"א—קצ"ב דף רי"ט א' בד"ו). ואחר כן קידש ידיו ורגליו ופשט הביאו לו בגדי עצמו ולבש ומלוין אותו עד ביתו ויום טוב היה עושה לכל אוהביו שיצא בשלום.
שנינו שם (כ' א') שתרומת הדשן היתה ביום הכיפורים מחצות לילה ואחר כך עושין סידור המערכה ודישון מזבח כדרך שעושין בכל יום כמו שביארנו במצות התמיד (עשה קצ"א—קצ"ב דף רי"ח בד"ו) עד שיגיע[ו] לשחיטת התמיד (ע"פ רמב"ם עבודת יוהכ"פ פ"ד רה"א). אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן שחיטה אם הגיע הרואה אומר ברק ברקאי מתיא בן שמואל אומר האיר כל פני המזרח וזה שלמטה אומר לו עד שהוא בחברון כלומר אם הוא יום גדול כל כך שאתה יכול לראות חברון משם והרואה אומר הן ומפרש בירושלמי שכדי להזכיר זכות ישני חברון אומר כן, אחר כך הורידוהו לבית הטבילה (יומא כ"ח א'—ב' ורש"י), ואין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שיטבול, וחמש טבילות טובל בו ביום וכולן בקדש על גג בית הפרוה חוץ מזו בלבד (ל' א') ות"ר בגמרא (ל"א א') חמש טבילות ועשרה קידושין כ"ג טובל ומקדש בו ביום וכולן בקדש על בית הפרוה חוץ מן הראשונה שהיתה בחול על גב שער המים ובצד לשכתו היתה. ואותן המים נמשכין מעין עיטם הוא מעין מי נפתוח האמור בספר יהושע (ט"ו ט') כך נראה לרבינו שלמה (שם ד"ה עין) שמשם הגבול משפע למזרח ולמערב והוא הגבוה שבכל ארץ ישראל, כי גם מקרקע העזרה היה גבוה עשרים ושלש אמות כמו שמוכיח שם. פרשו סדין של בוץ בינו לבין העם כדי שיכיר שעבודת היום בבגדי בוץ, ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש וקדש ידיו ורגליו מקיתון זהב, הביאו לו את התמיד קרצו, כלומר שחטו ברוב שנים (ל"ב ב') ומירק אחר שחיטה על ידו וקבל הדם וזרקו ואחר כך נכנס להיכל ומטיב חמש נרות ומקטיר קטרת של שחר ומטיב שתי נרות ומקטיר איברי תמיד והמנחה והחביתין והנסכים כמנהג של כל יום, ואחר התמיד מקריב את הפר ושבעה כבשים של מוסף היום (ע"פ רמב"ם שם) כרבי עקיבא דתוספתא (יומא פ"ג הי"ד) שנ' מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה ואח"כ עבודת היום ואח"כ שעיר הנעשה בחוץ שנאמר שעיר חטאת אחד מלבד חטאת הכיפורים ואח"כ אילו ואיל העם ואימורי חטאת ואחר כך תמיד של בין הערבים עד כאן דברי רבי עקיבא בפרק בא לו (יומא ע' א').
